בגלל ששואלים אותי הרבה על שם המשפחה שלי, החלטתי לכתוב על זה פוסט.
שואלים אותי על "פרסיה" כמעט בכל פעם שאני מציג את עצמי. תמיד אני צריך לאיית, כי הוא לא יושב על שום תבנית מוכרת. וכמעט תמיד מיד מגיעה השאלה: מאיפה השם?
המשפחה של אבא שלי הגיעה מאיראן – ליתר דיוק, סבא שלו. שם המשפחה המקורי היה "משיח". הם עלו לארץ, לא ממש אהבו את מה שראו – מדינת עולם שלישי עם הרבה חול – והמשיכו הלאה לארגנטינה. שם, בשער הכניסה, נשאלו לשם המשפחה. הם ענו "פרסיה" – המילה "פרס" בספרדית.
לסיפור הזה יש שתי גרסאות: או שהם אמרו זאת בכוונה, כהזדמנות לשנות שם, או שהם פשוט לא הבינו את השאלה וחשבו ששואלים אותם מאיפה הם. כך או כך – זה השם שנשאר.
עם השנים חקרתי את הזהות שלי דרך השם הזה. היו חברים שבחרו לשנות את שם המשפחה שלהם, אבל לי זה לא הרגיש נכון. במקום לשנות, חיפשתי בו משמעות חדשה. פעם, כשהייתי נציג שירות בסלקום, לקוח העיר לי ששם האל נמצא בתוך השם שלי. עצרתי. מעניין. פרס–יה.
מה שבאמת חשוב זה לא הצליל של השם, אלא המשמעות שאנחנו מייחסים לו – מעין קוד סמנטי שאנחנו בוחרים.
בשנים האחרונות, עם כל העיסוק באיראן והצגתה כמעט בלעדית כמקור הרוע בעולם, ניסיתי ליישב בתוכי את הפער בין השורשים הפרסיים שלי לבין הדימוי הזה. בחרתי להתמקד דווקא בתרבות הפרסית העתיקה – תרבות עשירה, שופעת, יצירתית, שהקדימה את זמנה. הפרסים פיתחו שיטות קירור חכמות – יאחצ'לים – שאיפשרו להפיק קרח בקיץ הרבה לפני שהומצא החשמל. הם הצטיינו בהנדסה ובמשא ומתן עדין ומתוחכם, מבוסס סבלנות, נימוס ותחכום.
אצלנו במשפחה לא נותרו סממנים חיצוניים של התרבות הזו – לא השפה, לא המאכלים ולא המנהגים – אבל כשאני חושב על זה, נפתחות בי שכבות שלא הכרתי. אולי זה דנ"א תרבותי קדום. תכונות כמו כוח סבל, תכנון קדימה, אורך רוח, עקשנות, ולעיתים גם מניפולטיביות חכמה. אלה יכולים להיות קללה או ברכה – תלוי איך משתמשים בהם.
תמיד רציתי לנסוע לשם, לראות את פרספוליס ואת מסגד האימאם באיספהאן, לחוש את הקרקע של ארץ אבותיי. אולי זה יקרה, אולי לא. בינתיים אני עוקב ברשתות אחרי אנשים שחיים שם, ומגלה שהחיים שלהם דומים לשלנו יותר ממה שחושבים.
למדתי שהמציאות מורכבת בהרבה מכל תיוג פשוט. בכל מקום יש גם וגם.
גם במקום הכי מואר – יש צל
גם במקום האלים והשפל ביותר – יש אנשי שלום.
המוח שלנו אוהב תיוגים: טוב, רע, הם, אנחנו.
אבל אני מעדיף את האמת המורכבת.
מקווה שגם אתם.