הזר

הזר מאת אלבר קאמי הוא הרומן הראשון של קאמי ואחת היצירות המזוהות ביותר עם הספרות המודרנית של המאה העשרים. במרכזו עומד מרסו, פקיד זוטר צעיר החי באלג'יריה בתקופת השלטון הצרפתי, ומתאר את חייו כשרשרת של מעשים יומיומיים, כמעט מכניים, שאין להם בעיניו משמעות מיוחדת. הוא נענה להצעות, מקשיב לאחרים, נסחף עם המאורעות, אך נדמה ששום דבר אינו נוגע בו באמת.

האדישות של מרסו נוכחת בכל רובדי חייו. בקשת הנישואים של אהובתו אינה חשובה לו במיוחד, צרותיהם של שכניו אינן מעסיקות אותו, וגם כלפי עצמו הוא כמעט אינו מביע עמדה ברורה. הוא אינו מצטייר כאדם דרמטי או יצרי, אלא דווקא כמי שחי בתוך ריחוק רגשי עמוק, כמעט בלתי נתפס. מתוך השקט הזה, ומתוך אותה היעדרות של תגובה צפויה, נבנה הסיפור כולו.

כאשר חייו מקבלים תפנית אלימה ובלתי הפיכה, מרסו עומד למשפט לא רק על המעשה עצמו, אלא גם על מי שהוא, או אולי על מי שאיננו. במובן הזה, הזר הוא רומן על זרות, על ניכור, על האבסורד שבקיום, ועל הפער שבין האדם לבין הסדרים המוסריים והחברתיים שמבקשים להסביר אותו, לשפוט אותו ולתת לו שם.

זהו ספר שבו הרבה נותר לא פתור ולא מוסבר עד הסוף, ודווקא משום כך הוא ממשיך לעורר מחשבה. לשונו של קאמי צלולה, מדויקת וחסכונית, והמתח בין הפשטות הסגנונית לבין המטען הרעיוני של הספר יוצר חוויית קריאה ייחודית. למהדורה העברית צורפה גם המסה שיבה לטיפזה, שמעניקה לקורא פתח נוסף לעולמו האישי, הרגשי וההגותי של קאמי.