ציידים, לקטים, הורים

הספר ציידים, לקטים, הורים יוצא משאלה פשוטה ומערערת: האם ייתכן שתרבויות עתיקות, שחיות קרוב יותר למסורות גידול ילדים שנשמרו במשך דורות, יודעות משהו שההורות המערבית המודרנית שכחה? כאשר ד"ר דוקלף הפכה לאם, היא פנתה לספרי ההורות ולמחקרים שמאחוריהם, אך גילתה שחלק מן המסקנות מוגבלות, ולעיתים אינן מספקות מענה אמיתי לקשיי היומיום של הורים וילדים.

מתוך החיפוש הזה היא יצאה עם בתה בת השלוש למסע בין שלוש קהילות: משפחות מאיה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, משפחות אינואיטיות מעל החוג הארקטי, ומשפחות הַדזבֶּה בטנזניה. בכל אחת מהקהילות האלה היא פגשה דרכי הורות שונות מאוד מן המקובל במערב: פחות צעקות, פחות נדנודים, פחות מאבקי שליטה, ויותר שיתוף פעולה, אמון, חניכה והשתתפות טבעית של הילדים בחיי המשפחה.

הורי המאיה, למשל, מלמדים ילדים לשתף פעולה דרך שילובם במשימות הבית כבר מגיל צעיר, בלי להפוך כל עזרה למאבק או לפרס. ההורים האינואיטים מדגימים דרך רגועה ועדינה ללמד ויסות רגשי, גם כשהילדים בוכים, מכים או משתוללים. אצל ההַדזבֶּה מצאה דוקלף גישה לגידול ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם, שמקבלים חופש לצד תחושת שייכות עמוקה לקבוצה.

הספר משלב תיעוד אישי, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי המוח וסוציולוגיה, ומתרגם את התובנות האלה לכלים מעשיים שהורים יכולים ליישם בבית. הוא אינו מציע חזרה רומנטית לעבר, אלא הזמנה לחשוב מחדש על הורות, חינוך ילדים, שיתוף פעולה, עצמאות, גבולות, ויסות רגשי ויחסי הורים-ילדים.