שיר עירום

לָלָה נולדה בקשמיר בשנות העשרים של המאה ה־14. האגדה על אודות חייה ושיריה עברה במשך דורות במסורת שבעל פה, ורק כארבע מאות שנה לאחר מותה נמצאו אזכורים כתובים ראשונים לקיומה. היא חיה בתקופה שבה הצטלבו בקשמיר זרמים מרכזיים של המחשבה הרוחנית ההודית – הינדואיזם, טנטרה, סוּפיות ואחרות – אך היא לא השתייכה לאף אסכולה ממוסדת.

דרכה של ללה התאפיינה בחיפוש אישי, בחוויה ישירה ובשפה חיה ונגישה. היא דיברה אל העם הפשוט – לא כגורו, לא כפילוסופית, אלא כאשה שמגלה אמת מתוך גופה ונשמתה. מאות שורות משירתה – בבהירותן, בפשטותן ובאומץ חשיפתן – המשיכו להדהד בתרבות המקומית ונשארו חיות עד ימינו.

שמה יצא למרחוק בזכות דמותה הסוחפת: עירומה, נודדת ומדקלמת שירים. היא חיה בשיכרון רוחני, בחדוות קיום חסרת גבולות – מודעת לגוף, אך משוחררת מהזדהות עמו. רבים משיריה נכתבו בגוף שני, כאילו היא פונה לעצמה: משוחחת, מעידה ומתבוננת.

שיריה של ללה אינם מבקשים להרשים – הם מבקשים לחשוף, לחנך, לעורר. עבור ללה, אין כל מציאות נפרדת – רק האל קיים. שיריה הם קול שנע בין האישי לאוניברסלי, בין המופשט למוחשי. הם מעניקים לקוראת חוויה נדירה של צלילות תודעתית ושפה חיה ונגישה.

"התשתי את עצמי בחיפושים.
אין איש מוצא את זה במאמצים.
נמסתי לתוך זה – והגעתי הביתה,
למקום שבו כל כד מלא –
אך איש אינו שותה".

על התרגום

שיריה של ללה נשתמרו בניב קשמירי עתיק, ולעיתים בתעתיקי סנסקריט. ככל הידוע שרדו בין מאה למאתיים שירים.
התרגום לעברית מבוסס על גרסתו האנגלית של קולמן ברקס (1992), שנכתבה בעקבות תרגום מוקדם יותר משנת 1920.

על המתרגמת הדס גלעד

משוררת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה ומדיטציה. בעלת תואר ראשון בספרות במסלול לכתיבה יצירתית מאוניברסיטת תל אביב ובוגרת מכללת עלמא. שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים, וספר ביכוריה "כל אור בעצם" ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013. זיקתה הכפולה – הן לשירה והן להודו – מביאה לידי ביטוי מדויק ורגיש את שירתה של ללה לקורא העברית בן זמננו.