לפעמים אנחנו מתעוררים עם תחושה שאין לה שם, אבל היא צובעת את כל היום.  בפרק הזה אני צולל אל המקום הזה שנמצא מתחת לפני השטח – הרגש. אותה תנועה עדינה שקיימת בתוכנו לפני שאנחנו אפילו מבינים אותה. נבחן את המשולש גוף–רגש–מחשבה, את Atlas of Emotions של הדלאי לאמה ופול אקמן שמנסה למפות את העולם הפנימי שלנו, ונפגוש את המחקרים של אנטוניו דמסיו שמראים עד כמה הגוף יודע קודם: איך סימנים סומטיים זעירים מכוונים אותנו הרבה לפני שהחלק המודע מתעורר. נדבר על למה רגשות כל כך חמקמקים, למה קשה לתת להם שם, וכמה כוח יש ברגע שבו אנחנו מפסיקים לברוח מהם ומתחילים פשוט להקשיב. בסוף הסיפור הזה מתברר דבר אחד פשוט – הרגש הוא לא אויב ההיגיון, הוא מצפן פנימי שיכול להוביל אותנו בקבלת ההחלטות שלנו.