נדמה שאנחנו שוב בתוך רגע שבו העולם מחליף קצב, ושוב הכול סביבנו משתנה: האופן שבו אנחנו לומדים, יוצרים, עובדים ושואלים שאלות. ה-AI נכנס לחיים שלנו כמעט בלי שנרגיש, ובבת אחת הפך לשותף בעשייה, ביצירה, וגם במרחבים הפרטיים ביותר של הנפש. בתקופה האחרונה אנחנו שומעים הרבה על מקצועות שהולכים להיעלם ועל פיטורים המוניים, אבל אולי יש כאן גם הזדמנות, "כלי צור" חדש לדברי גיל. בפרק הזה חזרתי לפגוש את גיל רון שמע – יוצר, מוזיקאי ומספר סיפורים –אדם שמטבעו קופץ ישר לתוך המים, וגם את העולם של ה-AI הוא בחר לחקור מבפנים. דיברנו על מקוריות בעידן שבו אפשר להעתיק הכול בלחיצת כפתור, על הסכנות שבטכנולוגיה החדשה, ועל ההזדמנויות שהיא פותחת. ובעיקר דיברנו על מה נשאר אנושי אחרי כל זה: מה יישאר לנו ברגע שבו ה-AI יהיה חכם יותר, מה נשאר ללב לעשות כשמכונה עושה הכול מהר יותר. זה פרק על האדם הרבה יותר מאשר על המכונה – על היכולת שלנו לקבל את החדש מבלי לאבד את מי שאנחנו, ועל האפשרות שאולי דווקא עכשיו נגלה שוב את המקור שממנו באנו.