יש רגע כזה, באמצע החיים, שבו הכול מקבל פרספקטיבה אחרת. מצד אחד אנחנו מלווים את הילדים שלנו בתחילת דרכם – רואים אותם מגלים, גדלים ומשתנים – ומצד שני אנחנו פוגשים את הזקנה של הורינו, ואת מחזוריות החיים במלוא עוצמתה. בפרק החמישי של שיח פרא פגשתי את רוני פרידמן – מורה בכירה ליוגה, לשעבר כוריאוגרפית של מחזות זמר, ומי שאיתה הוצאתי את המהדורה העברית של האי־צ'ינג. רוני נפרדה מאמה לפני מספר שנים, ולאחרונה ליוותה את גם אחיה ואביה במסעם האחרון. כשדיברתי איתה על כך הרגשתי שהיא מביאה עימה חוכמה, עומק וגם הומור שנולדים מהמפגש עם חיים ומוות בבליל של אינטנסיביות. דיברנו על מה זה אומר להיות באמצע, ברגע הזה שבו כבר צברת הרבה ניסיון ותובנות, אבל כשיש עדיין דרך ארוכה לפניך.