אנחנו נולדים אל תוך החיים כמו לתוך משחק שכבר התחיל – בלי לשאול אותנו, בלי לתת לנו לבחור דמות, בלי להציע לנו אפשרות חלופית. כל אחד מקבל את הקלפים שלו: המשפחה, המקום, הגוף, התנאים, וגם התכונות שנצרבו בנו עוד לפני שהבנו בכלל מי אנחנו. חלק מהקלפים האלה נותנים לנו יתרונות וחלקם יוצרים גבולות (ויש מי שיאמרו מגבלות). וכולנו, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מסתכלים מדי פעם על אחרים וחושבים: “אם רק הייתי מקבל את התכונות שלו… הכול היה נראה אחרת”. אבל החיים אינם משחק סופי, ובמשחק הזה, הניצחון האמיתי לא קורה כשאנחנו מנצחים מישהו אחר, אלא כשאנחנו מצליחים לנצח עם מה שיש. עם מי שאנחנו.